גוף האדם כידוע הוא מכונה מופלאה המתוכננת היטב להגן על עצמה מפני נזקים, כאבים ומפגעים שונים. השיניים שלנו מהוות דוגמה עד כמה מופלא הטבע – הן עטופות בשתי שכבות הגנה חיצוניות: "אמייל" או "זגוגית השן" – השכבה החיצונית ביותר שנותנת לשן איטום בפני רגישות לקור, לחום או למתוקים למשל, ושכבה פנימית יותר שנקראת "דנטין" או "שנהב" שהיא שכבה המכילה תא חי ומגיבה לגירויים. כאשר שכבות אלו נפגעות או נמסות בגלל תגובה כימית או מכנית (לרוב ארוכת טווח), החלק הפנימי של השן המכונה "מוך השן" שמכיל את כלי הדם והעצבים נחשף לגורמים חיצוניים דרך שכבת הדנטין, ואנחנו נתחיל לחוש רגישות שעד מהרה תיהפך לכאב ממש.

למצב של המסה כימית קוראים בשפה המקצועית "ארוזיה". חשוב להסביר כי ארוזיה אינה קשורה לעששת, ולא נגרמת כתוצר לוואי של הפעילות של חיידקי הפה. בלייה מכנית של השן יכולה להיגרם כתוצאה מפגיעה חיצונית בשן (למשל משימוש במברשות שיניים קשות) תופעה הנקראת "אברזיה" או עקב חריקת שיניים בשינה, תופעה המכונה "אטריזיה". חשוב לציין כי כל סוגי הבלייה הם בלתי הפיכים וזאת משום שהאמייל והדנטין לא גדלים בחזרה אחרי שנפגעו.

לאחר המסת הזגוגית נחשפת כאמור השכבה הפנימית יותר של השן (הדנטין) שהיא רקמה חיה המכילה תעליות זעירות המובילות למוך השן (אזור המכיל כלי דם ועצבים), וכתוצאה מכך מתחילה להתפתח רגישות לשתייה או לאכילה של מוצרים קרים וחומציים (כולל מתוק).

אם לבלייה הכימית מתווספת גם בלייה מכנית, עקב צחצוח אגרסיבי עם מברשת קשה או עקב חריקת שיניים במהלך השינה (מכונה בשפה המקצועית "ברוקסיזם"), קצב אובדן חומר השן מתגבר בצורה משמעותית, כי הבלייה המכנית תוקפת שן שאיבדה חלק גדול של הזגוגית המגנה עליה.

הגורמים מתחלקים לשתי קבוצות – גורמים פנימיים וגורמים חיצוניים:

1. גורמים פנימיים – זרם חוזר חומצי מהקיבה או מהוושט (ריפלוקס קיבתי-ושטי) או בשם העממי יותר צרבת, הקאה מרובה כמו במקרים של בולימיה, הקאת יתר במהלך ההריון, אלכוהוליזם כרוני, יובש פה וכדומה.
2. גורמים חיצוניים – כוללים צריכה בתדירות גבוהה של מאכלים או משקאות חומציים, פעילות בבריכת שחייה, חשיפה לחומצות במקום העבודה, דיאטות מסוימות, תרופות או תופעות הלוואי שלהן.

על הגורמים החיצוניים בהרחבה:

סוגי משקה או מזון הנחשבים לחומציים – מדובר על משקאות ומאכלים שרמת החומציות (Ph) שלהם נמוכה מ-7 וביניהם אפשר למצוא: שתייה מוגזת (כולל סודה), משקאות קלים ממותקים (הסוכר מעלה את החומציות), מיץ פירות טבעי (בעיקר מפירות הדר), יין לבן ותה צמחים שחור, קפה שחור, פירות טריים (במיוחד פרי הדר), ענבים, תפוחי עץ חמוצים, פירות יבשים, רטבים שונים (קטשופ, ויניגרט וכדומה), חטיפים שונים בטעם חמוץ, ירקות מוחמצים בחומץ, משקאות אנרגיה ועוד.

תרופות הנמצאות בשימוש תדיר ונחשבות לחומציות – אספירין, משאף לטיפול באסתמה, טבליות ויטמין C למציצה וכדומה.

גורמים מחמירים נוספים:

• היגיינה אוראלית לקויה: הבלייה של השן עלולה להחמיר עקב שימוש במברשת קשה במיוחד, שימוש תדיר במשחות ("מן המדף") להלבנת שיניים הנחשבות חומציות, שימוש במלח גס או סודה לשתייה במקום משחת שיניים ייעודית ועוד.
  שלב אחר שלב: המדריך המלא לשמירה על היגיינת הפה
• יובש פה: ירידה בכמות הרוק בפה מעלה את החומציות של הרוק הנותר. הגורמים ליובש פה הם: מחלות שונות, טיפולים רפואיים (במיוחד כימותרפיה או הקרנות לאזור הראש והצוואר), נטילת תרופות שונות וכדומה.

כיצד מאבחנים המסת שיניים?

מי שמבצע את האבחון הם רופא או רופאת השיניים או השיננית במרפאת השיניים. הם גם יעניקו את ההמלצות להמשך הטיפול. במקרה של חשד לגורם פנימי או עקב טיפול (תרופתי או אחר) יש לפנות לרופא המשפחה לייעוץ ולהמשך הטיפול.

בניגוד לטיפול בעששת ("חורים") בשן או בפגיעה שמקורה בתאונה או בטראומה, הטיפול בהמסת שיניים מתמקד ברובו בטיפול עצמי של המטופל בעצמו.

11 המלצות לטיפול ביתי או טיפול עצמי

1. התייחסות לגורמים פנימיים והשגת שליטה רפואית בהם (למשל באמצעות תרופות סותרות חומצה).
2. הגבלה של צריכת משקאות או מאכלים חומציים.
3. שימוש בקש לשתיית משקאות חומציים, וצמצום זמן שהיית הנוזל בחלל הפה ככל האפשר.
4. בליעת תרופות חומציות במקום לעיסה שלהן.
5. שטיפת חלל הפה במים, בחלב או בסודה לשתייה בנוכחות חומצה בחלל הפה.
6. שימוש בשטיפות sodium fluoride 0.2% פעמיים ביום (פלואוריד מחזק את תנגודת השיניים להמסה, מנטרל חיידקים וגם מרענן את הנשימה בגלל מרכיבי הטעם בשטיפה).
7. שתיית מים בין הארוחות ותוך כדי הארוחות.
8. לעיסת מסטיק ללא סוכר במשך 10 דקות לאחר האכילה כדי לעודד יצירת רוק לנטרול החומצה.
9. לשמור על היגיינת פה על פי הנחיות רופא השיניים או השיננית (כולל שימוש במברשת שיניים רכה וקטנה, שימוש במשחת שיניים המכילה פלואוריד או משחה המיועדת לשיניים רגישות (על פי הצורך).
10. אין לצחצח שיניים עם משחות "ביתיות" (העשויות מלח גס, סודה לשתייה וכדומה) או עם משחות להלבנה.
11. יש להגיע לביקורת ולטיפולים במרפאת השיניים לפחות אחת לחצי שנה.

תחילה נציין כי אבחון ומניעה תמיד עדיפים על טיפול, שכן כאשר מגיעים למצב של טיפול, הרי שכבר נגרם נזק לשיניים. אם הגענו לשלב הטיפול במרפאה, הוא יכול לכלול אחת או יותר מהשיטות הבאות:

1. שימוש במשחות מיוחדות המומלצות על-ידי רופאי השיניים והשינניות העשויות ממגוון של חומרים המסוגלים לחזק את הזגוגית ולמנוע רגישות לקור או מזון חומצי.
2. שחזורים ("סתימות") או שיקומים ("כתרים"): כאשר הפגיעה בחומר השן מצדיקה זאת. יש מגוון של טיפולים המסוגלים לשחזר את השן, להחזיר אותה לצורתה המקורית, ותוך כדי כך לשכך את הכאבים. הכוונה לשחזורים לבנים (ציפוי קומפוזיט או גלאס-יונומר), ציפוי חרסינה וכברירה אחרונה כתרי חרסינה. הטיפול יבוצע רק לאחר שהצלחנו להשיג שליטה במקור החומצה.

איך מטפלים במקרים של המסת שיניים המשולבת עם שחיקה עקב חריקת שיניים בשינה?

גם במקרים כאלה הנחשבים מורכבים קצת יותר אפשר לטפל בדרכים הבאות:

1. התאמה וביצוע של סד סגרי מייצב – "סד לילה".
2. להניח בתוך סד הלילה משחות המכילות סידן וזרחן ומעודדות בניית מינרל בשן (לדוגמה: MI Paste Plus, או (Tooth Mousse. מדובר במשחות ייעודיות להורדת רגישות על בסיס מים ללא סוכר. המשחה מכילה חומר בשם CPP-ACP (קזאין פוספו-פפטיד-קלציום פוספאט אמורפי) שמטרתו להשיב את האיזון המינרלי בחלל הפה, ולספק הגנה מוגברת לשיניים, לנטרל חומצות ובקטריות המצויות ברודב (פלאק) ובשאר גורמים חומציים (חיצוניים ופנימיים כאחד). אפשרות נוספת היא להשתמש במשחות עם פלואוריד בתוך הסד – או כל משחה אחרת בהנחיית רופא השיניים.
3. לבסוף ניתן להשיג שליטה על גורמים פנימיים בעזרת דיאטה נכונה ומותאמת ושימוש בתרופות במידת הצורך.

פרופ' אפרים וינוקור הוא רופא האחראי על תחום כאבי פנים, על ההפרעות במנגנון הלעיסה ולהפרעות שינה דנטלית בכללית סמייל
ד"ר תמר שלו אנצ'ל היא רופאת שיניים בכללית סמייל

• מזמינים תור אצל רופא השיניים באתר או באפליקציית כללית
• חפשו מרפאת כללית סמייל לפי אזור או סוג טיפול שמעניין אתכם